אל חרבת סהרונים

בית מגורים

תנור בישול

חללים בקיר הקניון

הליכה בנחל

בצד הדרך

ניתן לומר שאת היום (אם לא להתחשב בנסיעה ובהתארגנות) התחלנו למעשה בבית קפה הממוקם במצפה רמון בסמוך למרכז המבקרים. ממש מעבר לכתפנו ניבט הנוף הקסום של מכתש רמון. עוד כמה לגימות וקדימה - לטיול!
נסענו ברכב במגמת ירידה ממצפה רמון אל מעבה המכתש עצמו. המשכנו לנסוע בכביש עוד מספר קילומטרים, ומייד כשעברנו את המחצבות הממוקמות בימין הדרך, פנינו שמאלה בדרך עפר בסימון אדום. הדרך טובה לנסיעה לכלי רכב, ונסענו בה לפי השילוט אל עין-סהרונים. לאחר כ-8 ק"מ של נסיעה, חנינו בסמוך למעיין ולמצודה שבמקום.

מצד סהרונים והמעיין
המצודה שימשה גם כחאן על "דרך הבשמים" - אותו נתיב בו הובילו במאות הראשונות לספירה בשמים, קטורת ועוד סחורות מדרום חצי-האי ערב אל עבר הירדן, ומשם אל נמלי הים התיכון - עזה ורינוקורורה (אל-עריש). דרך הבשמים היתה נתונה תחת שליטת הנבטים, אולם הקיסר הרומאי טריאנוס סיפח את ממלכתם (שנת 106 לספירה) ובכך השתלטו הרומאים על חלקה האחרון של הדרך. במצד עצמו ניתן לראות את שרידי החדרים, מתקני ימים, תנורים ועוד.
בסמוך למצד נמצא עין-סהרונים. זהו מעיין שכבה המאופיין במי תהום גבוהים והרבה צמחי מים. בעבר שימשו המים את יושבי המצד והשיירות שעברו במקום, ואילו כיום שותים מהם חיות הבר הרבות החיות במכתש רמון.

נחל נקרות
הלכנו בעקבות הסימון הכחול העובר בתוך עין-סהרונים וממשיך דרומה אל תוך נחל נקרות. המסלול נקרא גם "פרסת נקרות" שכן הנחל "מתחתר" בצורת פרסה תחילה דרומה ואחר כך מזרחה וצפונה. לאחר כמה מאות מטרים הגענו להתפצלות עם שביל שחור המוביל לנחל רמון, אולם אנו נשאר על השביל הכחול. בקטע זה של הנחל הוא רחב מאד וההליכה היא על חול וחלוקי נחל.
בקטע בו הנחל מתעקל צפונה הולכים ונסגרים הקירות משני הצדדים, ולקראת היציאה מהנחל הגענו לקניון קצר אך יפהפה, כשלאורך קירותיו מערות. לאחר הליכה קצרה נוספת נגיע לדרך עפר בסימון אדום, הנמצאת על תוואי דרך הבשמים הקדומה. נפנה שמאלה (מערבה) על הדרך ונטפס בעליה הנקראת מעלה דקלים על מנת לחצות את הרכס המפריד בינינו לבין רכבנו.

לאחר כשני קילומטרים נוספים של הליכה בריאה הגענו לחניה שבסמוך למצד.