אלתר-נתיב - עמוד הבית
בורקיטוס - הבית של הסרטים הישראליים
תמונות מהטיול (לחצו על תמונה כדי להגדילה)

מנזר יוחנן המטביל

קפלה פרנציסקנית

אתר הטבילה

המנזר האתיופי

מנזר דיר חג'לה

תאי התבודדות
וידאו מהטיול (לצפיה לחצו במרכז התמונה)

טוען סרט
תגובות הגולשים
אין עדיין תגובות למסלול זה.
היו הראשונים להעיר ו/או להוסיף אודות המסלול.
ארץ המנזרים האבודים (בקעת הירדן)
בוצע בתאריך: 22/8/1997       תיזמון: 4 שעות
דרגת קושי: קל       מרחק: -
ברגעים אלו ממש, כאשר נכתבות שורות אלו, נראה כאילו כל שנספר אודות טיול זה יתפרש כאגדה.
פיסת ארץ נטושה זו, בה בחרנו לטייל הפעם, הינה מיוחדת מאד אך לצערנו סגורה למטיילים, בעיקר מסיבות ביטחוניות. בכל זאת, עשינו ככל שיכולנו ולבסוף הצלחנו להשיג אישור מיוחד לביקור באזור וכך נוצר לו טיול מהמם ביופיו ובהחלט לא שגרתי.

דרך החלומות
בשעה 8:50, בעודנו נוסעים על כביש עוקף-יריחו הבחנו בשלט המורה לכיוון מזרח ועליו כתוב "קצר אל-יהוד" (מבצר היהודים).
נסענו בעקבותיו בדרך חלומית אל "ארץ המנזרים" שממזרח ליריחו, איזור התחום כיום בין גדר המערכת לנהר הירדן, ובו הוקמו בעבר כנסיות, מנזרים, וקפלות רבות. כפי שהזכרנו, כיום האזור הוא שטח צבאי סגור, אך תודות לאישור שניתן לנו - נפתח בפנינו השער של גדר המערכת והמשכנו על הכביש מזרחה.

כנסיית יוחנן המטביל
ב- 9:30, לאחר נסיעה קצרה ראינו מימיננו מבנה גדול ומבוצר - כנסיית יוחנן המטביל ("קצר אל-יהוד").
מנזר זה הינו הקדום, הקדוש והחשוב שבמנזרי האזור והוא מציין את המקום שבו על-פי המסורת חצו בני ישראל את הירדן בדרכם אל ארץ הקודש (מכאן גם שמו הערבי "קצר אל-יהוד"). הכנסיה המקורית הוקמה כאן בתקופה הביזנטית ועברה מספר גלגולים. הכנסיה הנוכחית הינה יוונית-אורתודוקסית ונבנתה על שרידיה של כנסייה קדומה יותר, ממנה השתמרו פרסקאות ופסיפסים. הכנסייה מבוצרת שכן בעבר היא שימשה אכסניה לצליינים בשנים בהם הביטחון האישי באיזור מעורער (וכפי שאנו רואים לא השתנה בהרבה כיום).
המנזר בד"כ נעול אך אנו "תפסנו טרמפ" וביקרנו בו בחברת נזיר ממנזר דיר חג'לה הסמוך, שפוקד מדי פעם את המקום. כיום הוא נטוש ומוזנח; צמחיית פרא הגדלה בתוכו שוותה למקום תחושת מסתורין ןהכניסה אותנו לאוירה...

אתר הטבילה
המשכנו בכביש מזרחה, לכיוון אתר הטבילה הממוקם בסמוך לגדת הירדן. הדרך מעוטרת משני צידיה בקפלות יפות שנבנו על ידי הפרנציסקנים, אולם כיום הן נעולות ומגודרות ולא ניתן לבקר בהן.
והנה אנו באתר הטבילה - אחד המקומות החשובים במסורת הנוצרית שעל-פיה הטביל יוחנן את ישו. באתר סככות וגרם מדרגות רחב שאיפשר לצליינים לרדת ולטבול במי הירדן. במקום נערכו טקסי טבילה רבים ואלפי צליינים הגיעו אליו מדי שנה עד שנאלצו להפסיקו אחרי מלחמת ששת הימים (1967).

מנזרים בבועת הקסם
נסענו מעט חזרה בכביש ופנינו אל דרך עפר לכיוון דרום. דרומית לאתר הטבילה הוקמו על גדות הירדן מספר רב של כנסיות, מנזרים וקפלות הנמצאים כיום ממש על הגבול והגישה אליהם אסורה לחלוטין. בין העדות הנוצריות המיוצגות כאן ניתן לציין את המנזר הסורי-אורתודוקסי, המנזר הקופטי, הקפלה הרוסית, המנזר האתיופי, הכנסיה הרומנית ועוד. כיום כולם מוזנחים, הרוסים חלקית, מחוררי כדורים וחלקם אפילו ממוקשים, אבל חייבים להודות שכל האוירה והנסיבות רק מוסיפים למקום קסם מיוחד.
כאן הסתיים חלקו הראשון של טיולנו; חזרנו לכביש ויצאנו דרך השער בגדר המערכת, מותירים מאחורינו בועת קסם מרתקת שהלוואי ונזכה לשוב אליה בימים טובים יותר.

מנזר דיר-חג'לה
בסמוך לכביש עוקף יריחו, מדרום-מזרח לעיר, עצרנו ליד מנזר דיר-חג'לה, שכיפתו המוכספת בולטת למרחוק. בעבר היה המנזר נידח למדי אולם סלילת הכביש החדש קירבה אותו למודעות הציביליזציה.
ראשיתו של המנזר בתקופה הביזנטית (המאה ה- 4 לסה"נ) ובמשך הזמן עבר גלגולים רבים. כיום הוא נקרא על שמו של גראסימוס הקדוש וניתן לבקר בו ולהתרשם גם מהשרידים הקדומים הקיימים בו. לאחר תצפית מרשימה מהגג ישבנו בנחת בגן המנזר והוזמנו "לחטוף" כמה פלחי פפאיה טריה - ממיטב פירות יריחו הטרופיים.

וואדי נח'יל ועין חג'לה
מהמנזר גלשנו מזרחה באפיקו של וואדי נח'יל (נחל התמרים), תחילה ברכב ואח"כ רגלית. עצרנו בסמוך לחורשת תמרים, כשבמצוק החוואר המתנוסס דרומית לנו נראים פתחיהן של מערות קטנות, תאים, חדרים ומסדרונות ששימשו בעבר להתבודדות נזירים והיוו בעצם המשך ישיר של מנזר דיר-חג'לה הסמוך. שינסנו מותניים, טיפסנו אל התאים החצובים בחוואר ובהחלט התרשמנו מהם ובעיקר ממערכת אגירת המים העוברת בסמוך אליהם.
חזרנו לרכב ונסענו מעט צפונה על דרכי העפר ונעצרנו ליד חורשת תמרים גדולה. כאן נובע מעיין קטן - עין חג'לה, שהוא המקור לכל הצמחייה שבמקום. בעבר עסקו כאן נזירי דיר-חג'לה בחקלאות, וכיום נותרו במקום שרידי מערכות השקייה ומבנים נטושים רבים הרוסים בחלקם, מקצתם שייכים למחנה צבא ירדני ששכן כאן בעבר.

לאחר אתנחתא זו עשינו דרכנו חזרה על שביל העפר שארך כמה מאות מטרים עד שהגיע לכביש עוקף יריחו. וכעת מצפה לנו דרך אספלט שתחזיר אותנו בעוד כמה עשרות קילומטרים הביתה.
מודעות גוגל
כל הזכויות שמורות לאלתר-נתיב © 1999-2014