הגעה לנקרות

סערה בנקרה

הים והסלע

אנדרטת יד לי"ד

שמורת אכזיב

מדינת אכזיב

אתמול תכננו לנסוע לרמת הגולן.
השעון המעורר כוון לשעה שמונה בבוקר, אך הרעם האדיר וטיפות הגשם שחדרו מבעד לחריצי התריס, הקדימו את השעון וביצעו השכמה מרעננת יותר.
בעוד אנו מתלבטים קלות לאן נוסעים, הבזק הברק ורעם נוסף שכנעו אותנו לחפש משהו קצת יותר רגוע מהבוץ של רמת הגולן. רגוע אמרנו? מייד נראה!

נופלים על ראש הנקרה
נסענו בכביש הראשי צפונה והחלטנו שנוסעים עד הסוף, כלומר עד גבול ישראל-לבנון. ממש לא במקרה, במפגש הגבולות שוכן אתר ראש הנקרה. חנינו במגרש החניה למעלה ותתפלאו - היינו בין המבקרים הבודדים.
מבט חטוף למטה, ממרומי הרכבל אל עבר הגלים המשתוללים בטירוף, הבהיר לנו שהביקור באתר ביום זה עשוי לחפון באמתחתו הפתעות מעניינות.

בסמוך לנקרות חצובה מנהרת מסילת הרכבת. קו הרכבת בין ישראל ללבנון נבנה ע"י הבריטים בין השנים 1942-1941 והוביל מישראל לכיוון בירות וטריפולי שבלבנון.
במאבק עיקש נגד הרוח החזקה, הלכנו עד הקצה הדרומי של המנהרה. מבעד לשער המסורג שבקצה המנהרה הצצנו לעבר קו החוף הדרומי. מכאן חזרנו על עקבותינו ונכנסנו לביקור בנקרות.

סערה בנקרה
הנקרות נחצבו בסלע הקירטון הרך ע"י גלי הים במשך אלפי שנים. בשנת 1968 הוכשרו מנהרות המאפשרות תצפית קרובה על הנקרות, אך בעת ביקורנו התנפצו גלי הים בעוצמה אדירה בתוך הנקרות והמעבר היה חסום מפאת השיטפון. לאור המצב הסוער - יכולנו להגיע רק עד אמצע המנהרה, לחזות במחזה המרהיב והאימתני של התנפצות הגלים הגועשים ולחזור על עקבוותינו החוצה.
את המשך הסיור בנקרות בצענו לאחר שהקפנו את מצוק הקירטון העובר ממש מעל הים ונכנסנו למנהרה מצידה השני; בימים כתקנם, משמש פתח זה של המנהרה ליציאה.
לאחר הביקור בנקרות ניגשנו אל החלק הצפוני של מנהרת הרכבת. חלק זה הוכשר כאולם צפיה, בו מוצג חיזיון אור-קולי המשלב סקירה מקיפה על המקום ועוד כמה הפתעות.
עלינו חזרה לחניון הרכבל משם ערכנו תצפית דרומה, לעבר קו השוניות המפורץ והמשונן הנמשך לכיוון אכזיב.

יד לי"ד
תחנתנו הבאה היתה בסמוך לגשר הזיו, הוא הגשר העובר מעל נחל כזיב. הערוץ היבש ברוב עונות השנה, שפע היום מים. בליל הגשרים בשנת 1946 תכננו הכוחות הישראלים לפוצץ את הגשר, אולם הבריטים סיכלו פעולה זו. בקרב שהתפתח בין הכוחות התפוצצו מטעני החבלה ו- 14 לוחמים ישראלים נהרגו. מעברו השני של הכביש נמצא אתר הנצחה לזכרם הנקרא - יד לי"ד.

אכזיב - הפארק והמדינה
נסיעה קצרצרה דרומה תביא אותנו לפארק אכזיב. הישוב במקום החל עוד בתקופה הפניקית. השרידים שנשתמרו במקום שייכים בחלקם לתקופה הצלבנית ובחלקם לכפר הערבי א-זיב ששכן במקום וננטש לאחר מלחמת העצמאות.
בחלקה הצפוני של אכזיב בולט מבנה מוזר הבנוי בתחתיתו מאבן וחלקו העליון עשוי עץ. זהו משכנו של אלי אביבי, מתבודד שהתיישב במקום מספר שנים לאחר קום המדינה. בית זה היה שייך בעבר לאחמד חוסין עטיה, מוכתר הכפר א-זיב, וגם הוא ננטש במהלך מלחמת העצמאות. אביבי הכריז על המקום כעל מדינה ריבונית ואף החתים את דרכוניהם של המבקרים במקום. עם התיישבותו במקום, החל לאסוף שרידים ארכיאולוגיים מהאתר הסמוך וכן חפצים שנפלטו מהים והקים במקום מוזיאון מעניין ומעוצב להפליא. הסיור במוזיאון הינו בתשלום.
המוזיאון ממוקם במבנה ערבי אוטנטי וניתן לראות בין המוצגים שרידים ארכיאולוגיים רבים מתקופות שונות, מטבעות, פסלים, כותרות, מצבות , ממצאים מהים ומספינות טרופות, כלי נשק עתיקים ועוד. הביקור במקום הינו חויה מרשימה בפני עצמה.
לסיום, נעלה ממבנה המוזיאון לחלק העליון של הבית אותו בנה אביבי מעץ. מכאן ניתן לערוך תצפית פנורמית על כל האזור מסביב.

כך הסתיים היום הסוער הזה...כלומר, הסערה המשיכה, אבל אנחנו כבר התייבשנו מול התנור.