עין המערה

אוטובוס בדרך

מצפור הר שגיא

נוף מההר

בדרך לבור

בור חווארים

היום החלטנו ללכת, או יותר נכון - לנסוע, על כביש המערכת המהווה למעשה את קו הגבול בין ישראל למצרים.
כ-4 ק"מ לפני מצפה רמון פנינו ימינה (מערבה) ונסענו כ-40 ק"מ עד לקרבת גבול ישראל-מצרים. לאחר תיאום צבאי קצר עברנו את המחסום והמשכנו דרומה לאורך כביש המערכת. מהכביש המתפתל דרומה במרומי הר חריף נשקף נוף נפלא.

עין המערה
המשכנו בנסיעה דרומה עד הגעתנו ליעד הראשון - שמורת עין המערה, אותו זיהינו בעזרת השלט שניצב משמאל לכביש. המקום, כשמו כן הוא, ובו מעיין הנובע בתוך מערה. מעיין זה הוא אחד ממקורות המים היחידים בכל האזור היבש הזה, ולכן הוא מושך אליו בעלי חיים רבים. פתח המערה קטן אבל המערה עצמה גדולה וניתן לצלול אל נבכי החשיכה ולהגיע אל אולם תת-קרקעי. בכל מקרה, על-מנת לא לקחת סיכונים מיותרים, הסתפקנו בהתרשמות חיצונית מהמערה. בשל העובדה שהמעיין הוא היחיד באזור, יש לפני המערה טראסה עצומה של שרידי פעילות בדואים וצאנם - גללים וכ'ו.

נופים מהר שגיא
נמשיך דרומה בכביש המטפס להר שגיא ונעצור ליד רחבת התצפית המזרחית, ממנה נשקף נוף יפה לכוון מזרח: הר עריף ומכתשיו, בקעת חסון, הר גבריאל, הר מיכל ועוד. שביל באורך של כ-300 מטר מוביל אל המצפה עצמו על שם אמיתי מרקין, שהיה פקח בהר הנגב. נמשיך בנסיעה לצידו המערבי של הר שגיא והתצפית משם מדהימה אף יותר - אל תוך מרחבי סיני שממערב לנו.
מהר שגיא יורד הכביש בפיתולים מערבה אל המישורים והחמאדות שלאורכם עובר הגבול. בסמוך לנו מימין (בכוון מערב) עובר הגבול ומדי פעם נבחין באבני הגבול הממוספרות ובמגדלי השמירה של הצבא המצרי.
הכביש ממשיך בחדגוניות דרומה ולאורך קילומטרים רבים נראה רק מדבר מישורי ומוצבים/מגדלים משני צידי הגבול. בשלב מסוים נחצה את אפיקו העצום (והיבש) של נחל פארן ונמשיך עד שנגיע לצומת הנמצאת כ-30 ק"מ צפונית לאילת. מכאן התחלנו בנסיעה צפונה בכביש הר הנגב המרכזי.

בור חווארים ו...הביתה
לאחר נסיעה ארוכה ומספר קילומטרים צפונית לעיר עבדת עצרנו לבקר באתר האחרון שלנו להיום - בור חוורים. הבור נמצא מימין (מזרחית) לכביש ולאחר שחנינו את רכבנו צעדנו אליו רגלית. ניתן לזהות בור זה (כמו רבים דומים) בעזרת ערימת שפוכת העפר שהוצאה בזמן חפירתו ונמצאת בסמוך לכניסה.
זהו בור קלאסי מהתקופה הנבטית - מדרגות חצובות מוליכות אליו ובמרכזו עמוד תמך גדול עליו חרוט סימן, יתכן של האל הנבטי דושארה. הקירות מטויחים היטב והבור שימש לאורך כל התקופות עד ימינו. בשנים גשומות יש בו מים אבל לצערנו כעת הוא חרב, ומשקף בעצם את מצב משק המים בארצנו.

לפחות ברכב חיכו לנו בקבוקי מים שהבאנו עמנו. שתינו והמשכנו בנסיעה הביתה.