שער הכניסה לעיר

בית האמידים

מגדל התצפית

פסיפס הנילוס

הכנסייה המזרחית

הסכר הבריטי

כרגיל כשמחפשים שקט - יוצאים דרומה. אז יצאנו...
כ-6 ק"מ מזרחית אחרי העיר דימונה, פנינו בהסתעפות ימינה אל כביש באורך של כ-2 ק"מ המוביל אל שרידי העיר הנבטית ממשית (הידועה גם בשם כורנוב). שמה של העיר מתבסס על שם עיר קדומה שנקראה "ממפסיס" שלפי מחקרים שונים, כנראה שהתקיימה באזור זה.

בית האמידים וכנסיית הנילוס
מייד עם כניסתנו לאתר, בסמוך לשער הכניסה אל העיר עברנו ליד שרידי חאן, שבימים עברו (המאות הראשונות לספירה) שימש את השיירות שהובילו מיני סחורה ובשמים.
נכנסנו אל העיר דרך השער שבחומה. השער נבנה בתקופה הרומית המאוחרת, ומשני צדדיו מגדלים.
תחנתנו הראשונה בעיר היא "בית האמידים" שכשמו כן הוא - בית מגורים מפואר ובו מסתמנים אף שרידי הקומה השניה. עלינו למגדל התצפית, משם ניתן להשקיף מכל הכיוונים לעבר העיר ולאחר מכן המשכנו אל "כנסיית הנילוס" (הכנסייה המערבית) הנקראת כך בשל כתובת ההקדשה שהתגלתה במקום. הכנסייה בנויה בסגנון ביזנטי אופייני ובה פסיפסים יפים.

הכנסיה המזרחית, השוק ו"בית נבטו"
לתושבי העיר הנבטית היו כנראה הרבה סוסים וגמלים, ולכן בסמוך לחלק מהבתים ניתן לראות אורוות יפות ובהן שקתות. המשכנו לעבר הכנסייה המזרחית, ממנה נשתמרו מדרגות רחבות וקירות מפוארים.
גם כנסייה זו בנויה בסגנון בזיליקה ביזנטית וגם בה פסיפסים מפוארים. קירותיה החיצוניים מזכירים מעט את קירות המקדשים הנבטיים בפטרה שבירדן (כן, כן... היינו גם שם).
בשלב זה בצענו הפסקה מתודית חרף טיפות הגשם שהחלו לטפטף על עדשת המצלמה ובחרנו כקורת גג את הקפיטריה הסמוכה (שהיתה לצערנו סגורה). מבנה הקפיטריה שימש בעבר את "משטרת הגבולות" הבריטית, והוא נבנה מאבנים שנלקחו מהאתר.
ירדנו דרך השוק שבפאתיו ניצבו בעבר דוכנים וחנויות ונכנסנו ל"בית נבטו". זהו בית נבטי מפואר ואופייני עם חצרות, אורוות, כותרות נבטיות ואף פרסקאות (ציורי קיר) מהמיתולוגיה היוונית. בבית זה התגלה אוצר של למעלה מעשרת אלפים מטבעות כסף.
לסיום הביקור בעיר התרשמנו ממערכות המים - אמת מים, בריכות ואף בית מרחץ.

נחל ממשית
חזרנו למגדל התצפית, ומשם יצאנו בשביל המוליך אל נחל ממשית וסכריו.
תושבי העיר הנבטית אגרו את מי השטפונות שזרמו בנחל לבריכות וניתן להתרשם משני סכרים - המערבי (הקטן יותר) שהוא נבטי ושופץ על ידי הבריטים והמזרחי (הגדול) שנבנה על ידי הבריטים.
מהסכר הגדול מוביל שביל בסימון אדום במורד נחל ממשית (מזרחה). השביל מוליך לתוך קניון יפהפה ממש אל מתחת לעיר ממשית ומדרום לה, ולאחר כ-1 ק"מ הגענו לבאר המים שהיתה בעבר הבאר העיקרית של תושבי ממשית. כיום הבאר מוקפת במבנה בטון.
לאחר הליכה של עוד כמה מאות מטרים הגענו להסתעפות שבילים, בה "מתנתק" השביל האדום בו הלכנו משביל ישראל. בקרבת ההסתעפות ניתן להבחין בטרסות נבטיות מפולסות ששימשו את הנבטים לחקלאות מדברית.

כאן למעשה סיימנו את סיורנו באזור ממשית וחזרנו לעבר חניון האתר.