הר יואש

צוקי קניון הגרניט

שביל על גדת הקניון

הירידה אל הקניון

תצורות סלע בנחל

מפרץ אילת

הפעם, באופן לא שגרתי נסענו דרומה.
ובכן, לא סתם דרומה אלא כמעט הכי דרומה שאפשר במסגרת גבולות מדינתנו. יצאנו מהצפון באישון לילה אל יעדנו - נחל גישרון - היורד מרום ההרים הנמצאים מעל אילת ומגיע עד מפרץ אילת. כבר בשעות הבוקר המוקדמות חנינו בסמוך לבית-ספר שדה אילת.

מהר יואש לקניון הגרניט
מכיוון שהמסלול אינו מעגלי נעזרנו במונית מזדמנת שהובילה אותנו בכביש העולה לעבר שרשרת ההרים ה"נמתחים" מערבית לאילת. מקץ נסיעה של כ-7 ק"מ, בסמוך להר יואש, נפרדנו לשלום מנהג המונית והתחלנו במסלול ההליכה.
המגמה הכללית הינה ירידה לעבר חוף אילת אך מייד נבין למה התכוון דני סנדרסון כשאמר "יש עליות בירידה"... כי היו כמה עליות וחלקן אפילו לא קלות (בלשון המעטה).
הלכנו בעקבות השביל המסומן כחול. מיד ניתן להבחין כי הנופים והצבעים כאן מיוחדים ושונים משאר חלקי הארץ, שכן הרי אילת עשויים ברובם מגרניט. לאחר כמה מאות מטרים נראה משמאלנו את קניון נחל יואש ופיצול שמאלה של שביל המוביל אליו. המשכנו בשביל הכחול וקצת לאחר הפיצול הגענו לתצפית מדהימה על קניון הגרניט. קירות הגרניט האנכיים שלו מגיעים לגובה של כ-150 מטר, ומצידו השני ניתן להבחין באבני גבול ישראל-מצרים. מכאן יורד השביל ובעבר ניתן היה לרדת בו למסלול נפלא בתוך הקניון, אבל בעקבות הסכם השלום השביל עובר בשטח המצרי ולפיכך שונה מסלולו; כעת הוא יורד לכיוון מזרח דרך סדק גדול, המלווה באמצעי תמיכה למטיילים כגון חבלים ויתדות.

מהקניון אל מעלה גישרון
השביל ממשיך בתוך הקניון של נחל גישרון עילי, וכעבור כמה מאות מטרים נתקלנו בעץ יוצא דופן המזוהה כמורינגה רותמית; זהו עץ טרופי שמוצאו באפריקה ונדיר מאד למצוא אותו בארץ. בהמשך ירדנו בסולם גבוה שקובע על-פני מפל אכזב והגענו לקניון של נחל גישרון תיכון. קניון זה עשוי אבן חול נובית אדומה, כמוה ניתן לראות גם בפטרה שבירדן. הרוח והמים עיצבו באבן החול צורות מעניינות, ועל קירות הקניון ניתן לראות ציורי סלע בני אלפי שנים של חיות ואנשים. למרבה הצער, מטיילים שחרטו את שמם (מקווים שלא אתם) השחיתו חלק נכבד מציורים אלו.
קצת הלאה מסתעף שמאלה שביל ירוק המוביל למעבר צפרא, אולם אנו המשכנו בשביל הכחול במורד נחל גישרון. מכיוון שהמשך הנחל חוצה את גבול מצרים, שונה מסלול השביל והוא מטפס שמאלה במעלה גישרון. זוהי עליה קשה על שלוחת צרה דמויית להב ענקית של סכין, שבסיומה הגענו לפסגה וראינו מולנו את הר רחבעם - הר העשוי מחומר גירני בהיר ובולט על רקע הרי הגרניט הכהים. השביל על רכס הפסגה מסומן שחור ואנו נלך בו כחצי קילומטר כשמתחתינו מצד ימין קניון נחל גישרון, עד למקום בו מסתעף ממנו שביל אדום, המוביל לעבר הר צפחות.

נופים מהפסגה
בעת הטיפוס במעלה השביל הבחנו כבר במזרח במפרץ אילת. לאחר כ-1.5 ק"מ נוספים שוב מתפצל השביל ואנו המשכנו בשביל המסומן שחור לעבר הר צפחות. מתווה השביל עבר על-גבי ההרים ולאחר כ-2 ק"מ נגיע לצבע האחרון היום - שביל ירוק המוביל לפסגתו של הר צפחות. מהפסגה, בגובה של 278 מטר, נפרש נוף נפלא: בצפון קצה מפרץ אילת כשלחופיו שוכנות הערים עקבה (בירדן) ואילת (בישראל) ובהמשך החוף הישראלי והירדני. בכיוון דרום ניבט אי האלמוגים שבשטח המצרי.

זינוק בירידה
וכאן, לקראת סיום, התחלנו בשלב הירידה מההר בעקבות סימון השבילים הירוק. הירידה תלולה מאד ותוך כדי בלימות ברכיים קצובות הגענו לבית ספר שדה אילת, שבסמוך אליו חונה הרכב.
לאחר ארוחת צהריים מאולתרת בקניון באילת, הפנינו את חרטום הרכב צפונה בחזרה הביתה.