בריכות הבניאס

גומחה במקדש

מפל הבניאס

טנק סורי

העיר הצלבנית

קבר אבראהים

מבעד לערפל הכבד שכיסה את הנוף והופרע מדי-פעם ע"י מספר חסידות - הצלחנו להבחין באופק ברכסים המושלגים. נסענו צפונה דרך כביש 98, הלא הוא הכביש הראשי של רמת הגולן, תוך חציית שלוליות ענק מרופדות בבוץ סמיך. אין כמו מזג-אויר טרום-אביבי כזה לטיול בנחלי הצפון וואם כבר צפון, אז הלכנו עד הסוף - שמורת הבניאס.

קצת ארכיאולוגיה ולדרך
לפני מסלול ההליכה בנחל הבניאס עצמו (הידוע בשמו הנוסף - נחל חרמון) עלינו ממגרש החניה בשביל המוליך לעבר המערה הגדולה השוכנת במצוק מעלינו. זוהי המערה של האל המיתולוגי פאן ומכאן שם המקום - פניאס (ובשיבוש לערבית בניאס). פסענו בעקבות השביל אל שרידי מקדש אוגוסטוס, ממנו הוביל מעבר מקורה למערת האל
פאן. במערה נהגו להקריב קורבנות, ובסמוך אליה נמצאים שרידי המקדש והמתחם של האל פאן, שנחפרו רק לאחרונה. מהמצוק ניבטות מספר גומחות חצובות שהיו חלק מהמתחם. הגשם המתחזק שכנע אותנו סופית לתפוס מחסה ולשם-כך עלינו במדרגות הנמצאות מערבית (משמאל) למערה ותוך דקות ספורות חסינו תחת העץ המקדם את קברו של הקדוש הדרוזי נבי חאדר, הדומה לקברים נוספים רבים באיזור.

אל הנחל
הגיע הזמן לנחל עצמו.
השביל, היוצא מהבריכות שבסמוך למגרש החניה וממשיך לאורך הנחל, הוא בחלקו שביל עץ וגשרים העוברים מעל למימיו הקוצפים של נחל חרמון. הצמחיה הסבוכה היוותה מראה מרנין כשלעצמו ושיוותה לעצמה מראה דמוי ג'ונגל. עברנו מתחת לגשר רומי שנמצא בחיבור נחל חרמון עם נחל גובתה והשתמר נפלא והמשכנו לאורך הנחל מלווים ב"ליטופי" שיחי הפטל הקוצניים שלצידינו, כשלידם עוד "להיטים" מעולם הצומח כגון עצי דולב, תאנה, ער אציל וערבה.
לאחר הליכה קצרה נוספת הגענו אל טחנת מטרוף - טחנת קמח שהונעה בכח מי הנחל. עד לפני מספר שנים היתה טחנה זו היחידה שעדיין פעילה בארץ ושימשה את תושבי הכפרים הדרוזיים מסעדה ועין קיניה, אולם נראה כי עתה נסגרה. המשכנו בשביל לאורך הנחל והגענו לבריכת בטון, שכמו בנחלים נוספים בגולן קיבלה את הכינוי "בריכת הקצינים", על שם קצינים סורים שהשתמשו (?) בה בעבר.

מפל הבניאס
השביל ממשיך על הגדה המזרחית של הנחל ועולה החוצה מהערוץ. לאחר שהעברנו כמה שכבות של בוץ בעזרת סוליות הנעליים הגענו למצפה המפל - מרפסת ממנה נשקף המפל הגדול והמרשים של הבניאס, המוכר היטב בשל העץ במרכזו המחלק אותו לשניים. השביל יורד שוב לערוץ, חוצה את הנחל על גבי גשר ומוביל ממש עד המפל הגועש ומתיז רסיסי מים לכל עבר - אף פעם לא מזיק להתרענן מעט. מכאן ניתן לחזור אולם אנו המשכנו בשביל במורד הנחל עוד כמה מאות מטרים, והגענו אל שרידיו של טנק סורי שבמלחמת ששת הימים (1967) נסו לוחמיו מכוחות צה"ל. הטנק נפל לתוך הערוץ והוא "שוכב לו על הגב" בתוך הנחל.

ועוד קצת ארכיאולוגיה לסיום
מכאן חזרנו על עקבותינו וקצת לפני טחנת הקמח פנינו בשביל ימינה (מזרחה) על מנת לראות את שרידי בניאס הצלבנית. השביל הוליך אותנו דרך הביצורים הצלבניים - מגדלים, חומות, מצודה ובית-שער מפואר. טיפסנו אל הגג של בית השער, משם נשקף נוף נפלא של נחל סער וכל האיזור. במרכז המתחם קבר מאוחר של קדוש דרוזי נוסף - שיח' סידי איבראהים. נמשיך לאורך החומה לכוון מגרש החניה, שבסמוך אליו נמצאים שרידים מעניינים מהתקופות ההלניסטית, הרומית ובעיקר הצלבנית, שהתגלו בחפירות במקום.

בשלג חזרה
חזרנו לרכב ונסענו לכיוון הכפר הדרוזי מסעדה, בכביש העולה לרמה, שאת חלקה הצפוני כיסה שלג. עברנו דרך הכפר הדרוזי מסעדה, ולסיום טיילנו ביער אודם, שהשלג שכיסה אותו העניק לו מראה של יער מהאגדות.
לאחר תחרות בלתי-רשמית של "הדיפת כדורי שלג" נטשנו את מרבדי השלג הלבנים וחזרנו הביתה.