מערה הלניסטית

בית מגורים הלניסטי

מערת הצידונים

ציור קיר

כנסית סנטה אנה

מערות הפעמון

היום יצאנו לטיול קליל וקצת שונה מהאחרים בכך שאת מרבית טיולנו זה בילינו תחת קירוי טבעי - ביקרנו במערות המתויירות יותר שבאזור בית גוברין.

תל מרשה
הקרקע השלטת בשפלת יהודה מושתתת על סלע קירטון רך, ולפיכך מחורצת במערות טבעיות ומלאכותיות רבות. ממש עם כניסתנו לגן לאומי בית גוברין, הבחנו משמאל לכביש בשתי מערות קבורה המתוארכות למאות שלישית-שניה לפנה"ס.
התחלנו את הסיור בתל מרשה, שבו שכנה בתקופות המקראית וההלניסטית עיר מכובדת, דבר הניכר בשרידי המקום.
המערה הראשונה שאליה נכנסנו היא "המערה הפולנית" - שם שלו זכתה בשל העובדה שחיילים פולנים שביקרו במקום בשנת 1943 חרטו את שמם על עמוד גדול שבמערה. במקור היא למעשה בור מים, שהוסב למקום גידול יונים.
המערה הבאה היא מערת קולומבריום גדולה (שימשה אף היא לגידול יונים). היא בנויה בצורת צלב כפול ובאזור נחשפו עוד עשרות כמוה (אם כי קטנות יותר).
בהמשך פקדנו גם את "מערת האמבטיות" ששימשה לרחצה ובה תאים ותעלות מים המובילות אליהם, וכן בבית בד תת קרקעי שבו מתקן לריסוק זיתים ולסחיטתם על מנת להפיק מהם שמן.
תחנתנו הבאה היא בית מגורים אופייני מן התקופה ההלניסטית (מאות 3-2 לספירה). הבית, בן שתי קומות בנוי בצורת חצר מרכזית בקומת הקרקע, ממנה מסתעפים חדרים לכל הכיוונים. מתחת לבית נמצאים בורות מים גדולים, אליהם הוזרמו בצינורות מים שנוקזו מפני השטח - גגות, רחובות וכו'. הדבר המדהים בבתי המגורים רבים בסגנון דומה, הוא מערכת תת קרקעית מסועפת הבנויה מתחתם. מערכת זו, היתה קלה לחציבה בסלע הרך וכוללת בורות מים, קולומבריום וחדרים רבים.

המערות הצידוניות
לאחר הביקור בתל מרשה המשכנו אל מערות הקבורה הצידוניות, הנמצאות למרגלותיו. שתי המערות מעוטרות בגמלון (מעין משקוף משולש) בחזיתן, ובהן מחצובים כוכי קבורה רבים. בשתיהן השתמרו ושוחזרו ציורי קיר המשקפים את תרבות התקופה; במערה הצפונית מביניהן התגלתה כתובת המזכירה את ראש קהילת הצידונים במרשה (ומכאן שם המערות).

סנטה אנה ומערת הבוסתן
שביל הליכה נוח מוביל מהמערות הצידוניות לכנסיית סנט אנה, הנמצאת כמה מאות מטרים מצפון להן. הכנסייה נבנתה בתקופה הביזנטית וחודשה חלקית בתקופה הצלבנית. על פי האפסיס ששרד ניתן להתרשם שהכנסייה היתה בעבר מפוארת ביותר. שמה הערבי של הכנסיה הוא "סנדחנה" (שיבוש של סנט אנה).
קצת הלאה צפונה על השביל נגיע אל מערת הבוסתן, שכשמה כן היא. זוהי מערה ובה עצי פרי יפים כאשר את גולת הכותרת מהווה עץ תאנה ענקי. כנראה שכאן התגוררו עד 1948 פלסטינים מהכפר השכן, בית ג'וברין.

מערות הפעמון
לאחר הביקור במערת הבוסתן חזרנו לרכבנו ונסענו מרחק קצר עד למערות הפעמון, הנמצאות בחלקו הצפוני של הגן הלאומי.
באזור כ-800 מערות פעמון, שרבות מהן מקושרות ביניהן במנהרות ויוצרות מערכות תת קרקעיות גדולות. חציבתן החלה דרך פתח צר בתקרה, כשהיקף הבור גדל תוך כדי חציבה, וכך קיבלו המערות את צורת הפעמון האופיינית להן. החומר שהוצא מן המערות שימש לבניה. רוב החציבות נעשו במאות 7 - 10 לספירה, ועל קירות המערות כתובות וצלבים רבים שחרטו החוצבים (כנראה נוצרים דוברי ערבית). המערות גדולות מאד (גובהן עד 25 מטר) והביקור בהן הוא חוויה מעניינת.

ולסיום סיומת...
כאן למעשה הסתיים הסיור בשטח המערות, ומכאן הוביל אותנו הרכב צפונה לכוון בית שמש.
מיד לאחר הישוב גבעת-ישעיהו, מצד שמאל של הכביש, נמצא אתר מעניין מאד ובו רוכזו מספר אבני מייל רומאיות. אבני מייל אלה הוצבו בעבר לאורך הדרך הרומאית שבין ירושלים לאליותרופוליס (שמה הרומי של בית גוברין) ועל רובן יש כתובות הנצחה לכבוד הקיסרים, כנראה מהמאה השניה.