הטירה ביודפת

תל יודפת

ליד התל

נוף מהר עצמון

הר עצמון

קבר אבו אלהג'א

לפי התכנון היינו אמורים לצאת לסיור ארכיאולוגי רגוע בתל יודפת אך עוד בדרכנו לשטח הוכרעה ההחלטה להעפיל אל פסגת הר עצמון הסמוך.

מושב יודפת

מצומת אבליים (אעבלין) הנמצאת סמוך לקרית אתא, פנינו מזרחה (בכביש 781) לעבר גוש שגב ויודפת. נכנסנו בשערי הישוב וחנינו סמוך ל"טירה" הבולטת למרחוק.
הטירה נבנתה בשנות 1960 ע"י קבוצת צעירים שהחליטו להתיישב במקום מסיבות אידיאולוגיות. הטירה ממוקמת במתחם פרטי, אולם ניתן לבקר בה. מקומתה העליונה נשקף נוף מרהיב לכל הכיוונים. לאחר הביקור בטירה יצאנו רגלית לעבר הכיכר שבכניסה למושב, ממנה מתחיל שביל טיול בצבע כחול.

סיור בתל יודפת
השביל יורד במדרון שלצידיו בתי חקלאים ועצי זית ומסתיים לאחר כמה מאות מטרים במגרש חניה הנמצא למרגלותיו של תל יודפת. כאן ממוקם שלט ובאמצעותו ניתן לבחור בין מספר מסלולים בצבעים שונים הנבדלים זה מזה באורכם.
יודפת היתה מרכז ההתנגדות לרומאים בגליל במרד הגדול של שנת 66 לסה"נ. את המרד בגליל וההגנה על העיר ארגן יוסף בן-מתתיהו. בשנת 67 הגיעו למקום המצביאים הרומאים, אספסיינוס ובנו טיטוס, ולאחר 47 ימים של קרבות קשים הצליחו לכבוש את העיר. מרבית התושבים נהרגו ורק בודדים (וביניהם יוסף בן-מתתיהו) הסתתרו במערה ונפלו בשבי הרומאים. משהובא בפני אספיינוס, ניבא בן-מתתיהו כי הלה יהפוך לקיסר רומא, וכשהנבואה אכן התגשמה (בשנת 68) אימץ אותו אספסיינוס כהסטוריון הרשמי שלו ואף העניק לו את השם הרומאי - יוספוס פלביוס. במסגרת תפקידו זה תיעד יוספוס את המרד הגדול ברומאים שהסתיים בחורבן בית המקדש ובנפילת מצדה (שנת 73).
ביקור בתל מבהיר מדוע התקשו כל כך הרומאים בכיבוש העיר. העיר היתה מבוצרת משלושה עברים ביצור טבעי של מדרונות תלולים; נקודת התורפה היתה מכיוון צפון - שם העליה מתונה יותר ואכן ממנה פרצו הרומאים.
כיום לא נותר הרבה באתר וניתן להציץ וכן להיכנס אל בורות המים, לבקר במערות שבחלקן סימני בית בד ולסייר בין שרידי החדרים והחומות.

מעפילים להר עצמון
בגמר הביקור בתל נרד בשביל הכחול לכיוון מערב, כשיעדנו, הר עצמון, מתנשא דר'-מע' לנו. בהמשך, השביל מוביל אותנו בעליה מתונה תוך חציית חורש ים-תיכוני יפה עד התחברותו לדרך עפר בסימון שחור. בדרך העפר "שברנו" ימינה ולאחר כ- 200 מטרים פנינו שמאלה ועברנו את השער המוביל להמשכו של השביל הכחול. לאחר הליכה קצרה מתעקל השביל שמאלה ומכאן נכונה לנו עליה תלולה לעבר פסגת הר עצמון.
את בואנו לפסגה קידמו שלל תרסיסי ירוק-צהוב על הסלעים - הלא הם הצבעים היצוגיים של "גולני", וכן נחש ארוך ומכובד שחלף במהירות תוך רשרוש עצבני דרך העשביה שלרגלנו. פסגת ההר היא אחת התצפיות היפות הקיימות בצפון הארץ. לכיוון מזרח ניתן לראות את מצוקי הארבל, לכיוון דרום יש תצפית נפלאה על בקעת בית נטופה שברקע ציפורי ונצרת, לכיוון מערב ניתן לראות את מישור החוף הצפוני עד חיפה ובצפון את הרי הגליל העליון.

בדרך למטה
את דרכנו מטה מהפסגה התחלנו מצידו הדרומי של ההר ועד מהרה התחברנו לדרך עפר בסימון שחור, איתה המשכנו מערבה ואח"כ צפונה לכיוון מעיינות נחל אבליים. לצערנו, למרות שהלכנו בדיוק על-פי המפה לא ראינו את המעיינות ויתכן כי הסיבה לכך היא שחברת מקורות הקימה מעליהם תחנות שאיבה.
בצומת הדרכים פנינו בשביל העפר המסומן אדום ימינה (מזרחה) והלכנו בו כקילומטר עד החיבור שלו עם הכביש היורד מיודפת.

כאוכב אל-היג'א
עם החבירה לרכבנו התחלנו לנסוע בחזרה בכביש המוביל לצומת אבליים. לאחר נסיעה של כ- 2 ק"מ ניצב מצד שמאל של הכביש מבנה בעל כיפה ירוקה. עצרנו בסמוך אליו ונכנסנו לבקר בקברו של שייח אבו אל היג'א שפעל באזור במאה ה- 18. בסמוך לקבר השייח מצוי בית קברות של הכפר הבדואי הסמוך כאוכב אל היג'א הנקרא על שמו של השייח.