עין תאו

מבצר נמרוד

כתובת ממלוכית

מאגר המים

החומה הדרומית

מגדל העוז

אם הר החרמון זכה לכינוי "העיניים של המדינה", נרשה לעצמנו לכנות את האתר בו נבקר מייד "האף של המדינה" וזאת מסיבת מיקומו שני ריסים מתחת לאתר החרמון. הכוונה היא כמובן למבצר המפואר הידוע בשמו - קלעת נמרוד.

הטענת מצברים בעין תאו
לאחר קפה של בוקר בצומת מחניים המשכנו צפונה לעבר קרית שמונה.
בהמשך הנסיעה, כקילומטר אחד צפונית לצומת כח, חבויה מימין לכביש הראשי שמורת טבע קטנטנה הנראית כביצה. שמורה זו נקראת עין תאו על-שמם של התאואים (ג'מוסים) שחיו כאן בהמוניהם טרם יבוש ביצת החולה, והיא בעצם שריד מאותה ביצה שיובשה רק באמצע המאה ה- 20. במקום צמחיית מים ענפה ותמיד נחמד לעצור מעט במקום ולהטעין מצברים להמשך הדרך.

בין מגדלי המבצר
חצינו את קרית שמונה והמשכנו בדרך העוברת בסמוך לאתר הבניאס לעבר קלעת נמרוד. הערכה פופולרית הרווחת עד היום סוברת כי המבצר נבנה ע"י הצלבנים, אולם כיום חלוקות הדעות בין הארכיאולוגים בסוגיה האם הוא נבנה ע"י הצלבנים או ע"י המוסלמים במאה ה- 13, כאשר הדעה המובילה כיום היא שבנייתו נערכה בידי האיובים והסתיימה בשנת 1230.
את ביקורנו התחלנו במגדל הצפון מערבי, שבשערו קבועה כתובת של השליט האיובי אל-עזיז עותמאן משנת 1230. ממגדל זה הובילה מנהרת סתרים אל מחוץ לחומות המבצר, לכיוון הבניאס. ביציאה מהמגדל לחצר ניתן לראות כתובת ערבית גדולה מאד משנת 1275 בה משבח ביליכ, סגנו של השליט הממלוכי בייברס, את בניית המצודה ואת שליטו.
חלפנו על פני המגדל המערבי שטרם נחפר, והגענו אל המגדל הדרום-מערבי המרשים של המצודה. המגדל, שצפה על הדרך הראשית שעלתה מבניאס לדמשק, חופן בחובו מספר קומות, אולמות וחרכי ירי רבים וכן נשקף ממנו נוף יפה לכיוון הגליל ועמק החולה, וכן לעבר החומה הדרומית המבוצרת של המצודה כולה.
פילסנו דרכנו מטה, עד למפלסים התחתונים של המגדל, כשבחלק מהמעברים החשוכים הדריכו אותנו מספר עטלפים שחגו מעל ראשינו.

מפעל המים והביצורים
יצאנו מהמגדל לכוון מזרח - ישר אל מפעלי המים של המצודה; מתחם מפעל המים המרשים חשף בפנינו מאגר מים מקורה גדול ומתקן מים לשתיה (סביל) שמעליו כתובת של פח'ר א-דין חסן, ששיפץ את הסביל בשנת 1240.
המשכנו בסיור לאורך החומה הדרומית של המצודה, שהיא מבוצרת הרבה יותר מהחומה הצפונית. סיבת דלותה היחסית של החומה הצפונית היא המדרון הצפוני התלול המוביל אל נחל גובתה ומעניק למצודה הגנה טבעית. באמצע החומה הדרומית נגיע ל"מגדל היפה", הנקרא כך בשל הבניה האיכותית והמהוקצעת שלו. הוא נבנה על ידי השליט הממלוכי בייברס.
השביל ממשיך מזרחה ועולה למגדל העוז. זוהי בעצם מצודה בתוך מצודה, שנועדה לשמש את המגינים אם נפרצו חומות המבצר. בכניסה למגדל העוז ניתן להבחין בחפיר שנחצב בסלע ושנועד להקשות את ההסתערות עליו. בארבע פינותיו של מגדל העוז הוקמו מגדלים מרובעים ובנוסף ניתן להבחין בשרידי אולמות וקשתות. הנוף הנשקף מרום מגדל העוז הוא נפלא לכל כוון ובמיוחד ניתן לראות היטב את כל מתאר המצודה, שהיא הגדולה בארץ (אורכה מעל 400 מטר).
חזרנו בשביל אחר עד המגדל הצפון-מערבי של המצודה. גם מגדל זה השתמר היטב ובתוכו אולם מרכזי וגרם מדרגות המטפס לגג. במאה ה- 15 שימש המקום, ככל הנראה, כבית כלא.

מכאן ירדנו לאיטנו אל מגרש החניה ולאחר הפסקת שתיה במזנון תוך כדי מבטים חטופים לעבר המצודה הענקית, החלה דרכנו חזרה הביתה.