מחצבות קדומים

שרידי בית בד

מבנה בצומת

דרך שיחי ההרדוף

במערת הקבורה

יער שויצריה

ביום אביבי נאה, בשעה די מאוחרת יחסית, התנענו את הרכבים ונסענו לכיוון הכפר הדרוזי, דלית אל-כרמל - היעד הסופי בטיולנו זה - שם השארנו רכב אחד. מכאן חזרנו לכיוון עוספיה ובצומת בית אורן פנינו שמאלה. התפתלנו במורד הכביש הצר עד שהגענו לחניון קטן בשולי הכביש, שם חנינו ליד אתר מחצבות קדומים, המהוה את נקודת הפתיחה של הטיול.

שיעור בחציבה
הסלע החצוב בצורת קוביות שימש בתקופות קדומות כמחצבה. החציבה בימים עברו התבצעה באמצעות תקיעת יתדות עץ בסדקים שבסלע; לאחר מכן הרטיבו את היתדות במים וכתוצאה מכך התרחב העץ והחל להרחיב את הסדק ולבקע את הסלע.
ליד קיר הסלע החצוב, בסמוך לעיקול הכביש מובחנים בצד הדרך שרידי בית בד עתיק וכן מערת קבורה מהתקופה הרומית. המערה ששימשה פעם לקבורה "משמשת" כיום לקבורת פסולת מודרנית המושלכת ע"י המטיילים במקום אז...בחייכם - מספיק ללכלך!
בסמוך למערה נמצאת מרפסת תצפית ממנה נשקף נוף יפה של חורש הכרמל. המרפסת סמוכה לצוק המשמש לאימון גלישת צוקים וניתן מדי פעם להיתקל בקבוצת גולשים משתלשלים על חבל לאורך המצוק. רחוק משמאל ניתן לראות בקעה החבויה בין ההרים. זוהי בקעת אלון - אחת הבקעות המעטות הנמצאות על הכרמל. בזמן הגשמים נסחפת אדמה רבה לבקעות ומסיבה זו רובן מנוצלות לחקלאות.

נוה מדבר באמצע הכרמל
ירידה בשביל המסומן תוביל אותנו אל צומת דרכים הסמוכה למבנה אבן מרשים. בחרנו בסימון השבילים האדום המוביל לנחל רקית והר שוקף והתחלנו ללכת בעקבותיו.
מהר מאד נטמע השביל אל תוך סבך יפהפה של שיחי הרדוף וצמחיית מים. ההליכה המרתקת והמלהיבה בסבך הובילה אותנו ל"נוה מדבר" - כך כינינו את המקום שאכלס בחובו מטע זיתים לצד עצי דקל, וכל אלה בסמוך לבריכת מים גדולה - עין אורן. מסביב פזורים שרידי מבנים מהתקופה הבריטית, ששמשו ככל הנראה לשאיבת מים והזרמתם לשוכני האזור. לאחר שזיהינו את הסימון האדום על הגשר חצינו אותו והתחלנו בעליה מתונה לעבר הר שוקף.

ח'רבת רקית
כעבור כעשרים דקות בערך הגענו לתחנה הבאה בטיולנו - ח'רבת רקית. במקום שרידי ישוב מהתקופה הרומית-ביזנטית, שאינם כל-כך בולטים ממבט ראשון אך לאחר התעמקות מינימלית הבחנו בשרידי מבנה גדול שקירותיו היו עשויים מאבני גוויל ענקיות. במקום גם שרידי חפירה ארכיאולוגית.
מכאן, במרחק דקות הליכה ספורות חצובה באבן מערת קבורה מרשימה, שעל כניסתה מתנוססת כתובת יוונית ולצידיה עיטורים גיאומטרים שונים. בקדמת הפתח מוטלים שברים מדלת הכניסה למערה ובצד המשקוף השמאלי ניתן להבחין בסימני הבריח ששימש לנעילת הדלת. שטח המערה קטן ובהיקפה חצובים כוכי קבורה.

למעלה, אל הר שוקף
לאחר כחצי שעה של הליכה במגמת עליה, נגיע לפסגתו של הר שוקף המתנשא לגובה של 497 מטרים, ממנה כבר ניתן לראות את יעדנו הסופי - הכפר הדרוזי דלית אל כרמל. רוב ההליכה היא בחורש האופייני לכרמל - עצי אורן, שיחי אלת המסטיק, סירה קוצנית וכו'.
מכאן ממשיכים על דרכי עפר בסימון אדום לכיוון דלית אל כרמל. קשה לעקוב אחרי הסימון מכיוון שהוא עובר דרך חלקות חקלאיות ושטחים אחרים שפני השטח שלהם שונו, כך שנאלצנו לאלתר נתיב בתוך המטעים. בכל מקרה, אין בעית התמצאות שכן הכפר ניצב לנגד עינינו כל הדרך ואנו התאמנו את צעדינו לעבר היעד.
לצד השביל ישנו מבנה אבן חצי עגול ובפתחו חלון. פינת חמד זו מוקפת באורנים גבוהים ולפי השלט במקום, הסתמן שהגענו ליער שויצריה.

לאחר התרשמות חזרנו מ"שויצריה" לישראל ולאחר כ- 20 דקות נוספות הגענו לבית אוליפנט, בו התגוררו בעבר סר אוליפנט ומזכירו נפתלי הרץ אימבר (מחבר "התקוה"). המבנה הוסב בשנים האחרונות וכיום הוא משמש כבית יד-לבנים להנצחת זכרם של החללים הדרוזים.
ליד רחבת בית אוליפנט אספנו את הרכב אותו השארנו מוקדם יותר, ודרך הסמטאות הציוריות של הכפר, התמזגנו אל הכביש הראשי וחזרנו לרכב השני שהמתין לנו בנקודה בה התחלנו את הטיול - במחצבות קדומים.