נחל סער

מפל סער

טחנת קמח

מפל רסיסים

קבר ח'זורי

שמורת הבניאס

מפלים, זרימה פראית, פריחה צבעונית והליכה בריאה - כך מסתכם בשורה אחת טיולנו באזור נחל סער.

ועכשיו קצת יותר בפירוט: הגענו מכיוון קרית שמונה ועלינו מזרחה לכיוון רמת הגולן. קצת אחרי שמורת הבניאס מצד ימין חנינו את רכבנו בחניון המפל.
עברנו בזהירות את הכביש וצפינו לעבר מפל סער שבימי פעילותו הוא מהוה את אחד המרשימים שבמפלי הגולן. נחל סער, שבחורפים גשומים שוצף וגועש, מתייבש לעתים לחלוטין בעונת הקיץ. הנוף מסביב מרשים: מעלינו מתנשא מבצר קלעת נמרוד ובמורד הנחל ניתן להבחין בשמורת הבניאס.

דרך נחל סער לכיוון מפל רסיסים
ממקום התצפית מתחיל שביל (סימון ירוק) לצד הנחל. לאחר שחולפים על פני הגשר מבחינים במפל קטן נוסף הנקרא מפל המגלש שכן הוא זורם במרזב דמוי מגלשה. בחודש מרץ הפריחה בנחל בשיאה והצבעים פשוט מהממים.

בהמשך הדרך איבדנו לפתע את השביל ומסתבר שהמטעים
שנקרו בדרכנו פשוט "חתכו" אותו; לפיכך נאלצנו לצאת לכביש הסמוך ולעקוף את המטע על-מנת להמשיך בשביל.
קצת הלאה במעלה הנחל אנו מגיעים למפל מרשים נוסף - הוא מפל הער הנופל לתוך בריכה מרשימה. באזור זה ניתן לראות יפה את המפגש בין שכבות הבזלת לשכבות הגיר שמתחתן בצורה ברורה מאד.

המשכנו ללכת בשביל, כאשר בכל פסיעה מתלווים לסוליות הנעליים גושי בוץ נוספים. לעתים נהיה ערוץ הנחל צר מאד - דבר המתבטא בעוצמת זרימת מימיו הגועשים.
קצת בהמשך נגיע לשרידי טחנת קמח, שעד לפני מספר עשרות שנים היתה פעילה והונעה בכח מימיו של הנחל.
עוד קצת, ואת דרכנו חוצה הכביש המוביל לכפר הדרוזי עין קיניה.
מולנו, הבחנו בגשר המוביל מגדת הנחל לכפר קיניה. במלחמת ששת הימים, תוך כדי נסיגתם, פוצצו הסורים את הגשר על-מנת לעכב את כוחות צה"ל. בתום המלחמה הורה שר הביטחון דאז, משה דיין ז"ל, לשקם את הגשר כחלק מבניית יחסי האמון בין מדינת ישראל לבין תושביו הדרוזים של הגולן - מכאן שמו של הגשר: "גשר הידידות".

מעבר לכביש ניתן להמשיך במעלה הנחל עד למפלו הגדול והמרשים ביותר - מפל רסיסים, שזכה לכינויו תודות לכל אותם רסיסי מים הניתזים ממנו לכל עבר.
כדאי לקחת בחשבון שהשביל בקטע זה אינו נוח ובימים הגשומים אף מצריך טיפוס על סלעים חלקלקים.
מראה המפל, הנופל מגובה רב, מרשים ושוה כל החלקה או מעידה בדרך אליו. מהמפל יש לחזור חזרה לגשר הידידות בשביל בו הגענו.

ממשיכים לח'זורי
מהגשר ניתן לחזור לרכב במורד הנחל בשביל הירוק בו הגענו. אנו, לעומת זאת, אוהבים להקשות על עצמנו את החיים ולפיכך טיפסנו במעלה הכביש המוביל לכפר עין קיניה.
חצינו את הכפר לאורך הכביש העובר בו, עד שהגענו למפגש עם הכביש הראשי העולה לחרמון - עליה משעממת ומתישה למדי.
בצומת הדרכים פונים ימינה, יורדים מעט, ומצד שמאל נראה חניון ובו אנדרטה לחללי סיירת אגוז וסמוך אליה - קברו של נבי חזורי המקודש לדרוזים. מבנה הקבר אינו מרשים במיוחד אולם כדאי לשים לב לחורשת האלונים העתיקים המקיפה אותו.

לאחר מנוחה קלה וגשומה לפרקים, יצאנו במורד הכביש הראשי לכיוון מצודת קלעת נמרוד ונכנסנו בכביש המוביל אליה.
הכניסה למצודה כרוכה בתשלום. הפעם לא ערכנו סיור במצודה עצמה אלא חלפנו על פניה בדרכנו אל השביל המוביל למטה, לכיוון שמורת הבניאס. תחילת השביל באזור מגרש החניה הסמוך למזנון (סימון ירוק) והוא יורד על גבי השלוחה עד לשמורת הבניאס, הרחק מתחתנו.

השור הזועם
לקינוח, מייד עם היציאה לכביש הופיע מולנו שור גדל-מידות ומרוגז קמעה שבטש ברגליו, געה בקול ונראה כעומד להסתער לעברנו בכל רגע. בעודנו מתלבטים כיצד להציל את עורנו החמיר המצב שבעתיים כשלפתע הגיח מאחורינו שור נוסף. לכודים בין הפטיש לסדן, חיפשנו עץ קרוב לטפס עליו אך עד שמצאנו אחד כזה מאסו בנו השוורים ובזריזות מפתיעה עשינו דרכנו לרכב.