מערת קשת

מערות כוכים

מערת נמר

אפיק נחל נמר

צוק מערות כוכים

מערת סולם

היום הצטיידנו בשני פנסים ובשני רכבים כשאת הראשון השמטנו בקיבוץ חניתה ובאמצעות הרכב השני המשכנו לכיוון אדמית. מהכניסה לאדמית, המשכנו לנסוע מעט על הכביש וחנינו בסמוך למאהל האירוח הבדואי הממוקם לימיננו.

קשת בלי ענן
משם יצאנו בשביל העפר המסומן ירוק המתמשך לכיוון דרום עד שהגענו אל מגרש החניה.
מכאן יוצא שביל מסומן אדום שהוביל אותנו לאחר כ- 200 מ' לקצהו של מצוק שבהמשך יתברר לנו כי הוא מהווה את תקרתה של מערת קשת.
המערה זכתה לכינויה מכיוון שתקרתה התמוטטה וכל שנותר הוא קשת סלעים אדירה ממנה נשקף נוף נפלא.
במקום ישנה נקודת תצפית המשקיפה מבעד למערה האדירה לעבר הנוף הירוק ולישובים הפזורים באזור.
לאחר התצפית המשכנו בעקבות הסימון האדום לאורך שפת המצוק ששינה פניו והפך לירידה מתונה שהובילה אותנו עד לכביש העולה לאדמית.

זוחלים עם נמרים
חצינו את הכביש והתחלנו בהליכה על שביל שחור המוביל אל גדתו המזרחית של הואדי לכיוון מערת נמר. ממול, על הגדה המערבית ניתן להבחין במכלול גדול של מערות - הן מערות כוכים שאליהן נגיע בהמשך.
לאחר כ- 400 מ' של הליכה נראה מצד ימין, קצת מעל השביל, פתח נמוך ורחב של מערה החסום ברובו בקיר אבנים. המערה, שבה אולמות רבים, הינה גדולה ומרשימה ומצדיקה סיור מעמיק (תרתי משמע) בפני עצמו.
הכניסה למערה דרשה מאיתנו להזדחל מעט עד שהגענו לחלל רחב יותר. מכיוון שחפצנו להמשיך בביקורנו במערה וגם לראות משהו בחושך הזה - הדלקנו פנסים והמשכנו בעקבות סימון היתדות הקבועות בדפנות המערה תוך אחיזה במגרעות הברזל שננעצו בקירות על-מנת שנסתייע בהן. הסתפקנו בביקור בחלק מאולמות המערה שארך כרבע שעה.

בדרך לכוכים
לאחר היציאה המשכנו לנוע על השביל השחור שיורד לאפיקו של נחל נמר. עם הגיענו לאפיק פנינו. ממש עם תחילת ההליכה בנחל נתקלנו במצבור פיסות פח שבגלגולם הקודם היו כלי רכב מן השורה. המשכנו עם סימון השבילים שהוביל דרך סבך עצים כאשר כל פסיעה שלנו גרמה לרעש ניפוץ העלים היבשים על הקרקע.

בשלב מסוים מטפס השביל מהאפיק אל הגדה המערבית וממשיך בעליה שבקיצה נגיע למכלול מערות כוכים. המערות מזכירות מאד את מכלול מערות המגורים שבנחל אביב ושמשו למגורים במהלך תקופות רבות.

פיצוץ של שלוה
לאחר הפסקת שתיה והסתלבטות פרועה מול הנוף הפרוש סביבנו המשכנו בשביל בעקבות הסימון השחור שעולה אל גב הרכס ועובר דרך יער צפוף. בדרך נקלעו בנתיבנו פינות חמד מוצלות המשקיפות לעבר הנוף, עדרי צאן ובקר ואף התנגנה לאוזנינו סימפוניית חילופי הירי הבלתי גמורה (שתיגמר כבר!) מכיוון לבנון.
עם תום שני קילומטרים של הליכה הגענו לשער האחורי של קיבוץ חניתה שבסמוך אליו חנינו את הרכב הראשון בבוקר. באותו מקום, קרוב לשער האחורי של קיבוץ חניתה נמצאת מערת סולם. נסענו כמה מאות מטרים ועלינו בעקבות השילוט המורה לכיוון מערת סולם. השארנו את הרכב במגרש החניה הקטן שלמעלה.

מערת סולם
מהמקום ערכנו תצפית לכיוון לבנון ומייד המשכנו לפסוע על גבי תעלות בונקר מבטון לכיוון מזרח. לאחר כמה עשרות מטרים, משמאל, הגענו לפתחה של מערת סולם הנקראת כך בשל העובדה שהכניסה אליה מתבצעת באמצעות סולם הקבוע בסלע ויורד דרך פיר אנכי מטה אל לב המערה.
מלבד הקרירות והצל בתוך המערה, מסתכמת האטרקציה במערה זו בטיפוס על הסולם. בפנים, המערה עצמה אינה מרשימה במיוחד, בטח לא לאחר שביקרנו במערת נמר.

לאחר הביקור הקצר במערת סולם חזרנו אל הרכב ומשם המשכנו במעין דז'ה-וו שוב לכיוון אדמית בכדי לאסוף את הרכב השני.