עליה להר סדום

חשיפה לצפון

פסגת הר סדום

תצורות הסלע

שביל המדרגות

מגורי העובדים

היום החל בעננות-מה.
ככל שהדרמנו - כך התפוגגו העננים והתבהרה דרכנו. עברנו את צומת הערבה והמשכנו צפונה, חולפים על פני מפעלי ים המלח, לאורך רצועת חופו של ים המלח. את הרכב השארנו בשולי הכביש, למרגלות שביל המדרגות התלול המסומן בצבע שחור.
ממול שוכן מחנה העובדים הישן והנטוש של מפעלי ים המלח.
התחלנו בהליכה צפונה על דרך העפר התחומה בין כביש ים המלח להר סדום.

הר של מלח
הר סדום מורכב ברובו מכימיקלים שהבולט בהם הוא כמובן המלח, וזו הסיבה שנופיו הינם שונים מהנופים ההרריים המוכרים בארצנו. כשיורד גשם באזור (וזה קורה מעט מאד) ממיסות טיפות המים את המלח ומפסלות תצורות שונות ומשונות בהר המרשים. עם התמוססותן הטבעית של המלח נוצרים בחללו של הר סדום פירים ומערות אדירות שהכניסה אליהן מסוכנת ורבות מהן טרם נחקרו.

לאחר כ- 1.5 ק"מ הליכה מגיעים אל תחילתו של השביל המסומן בסימון שבילים כחול, המטפס אל הר סדום. הטיפוס, המתחיל בעליה תלולה, נראה בהתחלה מבהיל במקצת אך מייד מתמתן ונטמע בהר המלח היפהפה. עד מהרה הוביל אותנו השביל לקצה המצוק. כאן נחנו והשקפנו לעבר הרי מואב כאשר בינינו לבינם חוצצים ים המלח והכביש הראשי העובר לאורכו.

יש להקפיד ולעקוב אחר הסימון השחור מכיוון שעל ההר אין סלעים ולפיכך הסימון מבוצע לעתים בצורה מאולתרת (על-גבי עמודים וכו') וקל מאד לאבד אותו. בדרכנו הלכנו בתוך קניוני מלח והצצנו לכמה מהארובות העמוקות של הר סדום.

השביל מוביל אל פסגה לבנה הבולטת מעל סביבתה וממנה יש תצפית נפלאה לכל הכיוונים ונוף שהזכיר לנו מעט את פני הירח (לשם עוד לא הגענו). לרגע יחסי נדמה היה שאנו נמצאים במקום גבוה, אולם לאחר עלעול חטוף במפה הסתבר שהפסגה אליה טיפסנו בעמל רב נמצאת בגובה של 194 מטרים מתחת לפני הים.

ירידה בשביל המדרגות
ירדנו מעברה המערבי של הפסגה, שם מתחבר השביל השחור בו צעדנו עד כה עם שביל המסומן בסימון שבילים אדום הפונה בכיוון כללי דרומה. בשלב זה עברנו לשביל האדום, ולאחר כמה דקות של הליכה התחברנו לשביל אחר, שחור, המוביל למצפור הר סדום ולשביל המדרגות.

השביל השחור הוא בעצם דרך עפר המתאימה גם למעבר רכבים. לאחר כקילומטר של הליכה הגענו למצפור הר סדום. מהמצפור עצמו, מתחיל שביל המדרגות, המוביל אותנו שוב אל קצהו של מצוק הר סדום מעל הנקודה בה החנינו את רכבנו. בדרך חלפנו על-פני מספר נביעות רדודות, שבקרבתן נתקלנו בשיחים - הצמחים הראשונים שראינו מאז טיפסנו אל ההר.

השביל המוקף בנוף שובה עין ויורד למרגלות ההר תלול ביותר. בנוסף למדרגות הפלסטיק (שבשלב מסוים הפסקנו לספור אותן) נעזרנו במהלך הירידה גם בסולמות ברזל המקובעים בסלע. בקצה המצוק קיים מתקן עץ שקישר בין מחנה העובדים להר.

שלוש ארבע לעבודה
לפני שעשינו דרכנו חזרה, ערכנו סיור במחנה העובדים הנטוש של מפעלי ים המלח הנמצא מעבר לכביש.

המקום: המתחם הישן של מפעלי ים המלח.
מבנים שקרסו, ביצות המלח והצמחים שהסתגלו לכימיקלים אותם הם יונקים, גרוטאות וספינת החלודה ה"צפה" על שפת הים - כל אלה משווים למקום אוירה אפוקליפטית-משהו...
ואחרי כל התיאורים האלה, לפני שכל העסק הופך להיות רומנטי ודביק נחזור כמה עשרות שנים אחורה ונדבר קצת הסטוריה: בשנות ה- 30 החלו בכריית אשלג מים המלח. המפעל, שהוקם ע"י היזם היהודי-רוסי, נובומייסקי, הוקם בצפון ים המלח באזור בית הערבה וב- 1937 נחנך מפעל נוסף בסדום. תנאי המגורים במקום היו קשים מאד, והקשר היחיד של העובדים עם העולם החיצון היה באמצעות אניות המשא שהעבירו את האשלג לצפון ים המלח.

כאן נחתם טיול חמים נוסף, שככל שנסענו צפונה הפך ליותר קריר, יותר גשום, יותר רגיל...