עליה לרמת ההר

ירידה על השלוחה

נוף משלוחת הסכין

הליכה בערוץ

המפל הענק

צליחת גב

ביום שרבי של אמצע האביב, הדבר הכי טוב שיכול לעלות בראש זה משהו כמו טבילה בים או באיזה פארק מים. קשה להסביר כיצד עלה הרעיון לגבי נופש בדמות טיול הליכה מפרך באזור ים המלח...אולי בהשפעת החמסין. בכל מקרה נפלה ההחלטה והנה אנחנו ברכב הממוזג עושים דרכנו דרומה לכיוון ים המלח.

חמים ולא כל-כך נעים
בצומת הערבה הגברנו את עוצמת המזגן ונסענו צפונה על כביש 90 לכיוון סדום. מימין פרוש שטח עצום עליו שרועים מפעלי ים המלח. חלפנו על-פניהם ובנקודה מסוימת פנינו שמאלה (מערבה) לעבר דרך העפר הנוחה המובילה למישור עמיעז. הגענו לצומת דרכים בה פנינו לכיוון מישור עמיעז (המזגן עדיין פועל) והמשכנו על דרך העפר עד שהגענו לחלקו הדרומי של המישור רחב הידיים.

החנינו את הרכב במקום בלתי-מוגדר והתחלנו ללכת נגד רוח החמסין על "דרך התמלחת" המסומנת בשחור - זוהי הדרך העולה אל מעלה עזגד ומיועדת למעשה לרכב שטח.

המפל שלא נפל
לאחר כשעתיים של טיפוס רגלי מייגע הגענו אל רמת ההר והבחנו סוף-סוף בשלט המיוחל - "מפל אשלים" ובסימון אדום שמאלה. הלכנו בעקבות הסימון האדום על רמת ההר ובשלב מסויים השביל נהיה צר ועבר על-גבי שלוחה צרה ותלולה משני עבריה, דמויית להב סכין. הנוף מסביבנו היה מרשים וניתן היה לזהות את קניון אשלים, דרום ים המלח והרי אדום, הר סדום, מפעלי ים המלח ומישור עמיעז.

השביל ממשיך עוד כמה מאות מטרים ואחר-כך יורד אל ראשו של מפל אשלים הענק (והיבש), שגובהו כ- 100 מטרים. מראש המפל רואים את המשך הנחל והקניון כאשר ממש למרגלות המפל משתרע על-פני שטח רחב שיח "סלוודורה הענק". מקורו של שיח טרופי מוזר זה, כנראה בפרס.

נעלה מעט במעלה הערוץ המטפס מראש המפל ואז נטפס שמאלה, על-פי הסימון הכחול, על קירו הדרומי התלול. נמשיך לעקוב אחרי הסימון הכחול שממשיך בשביל מחוץ לערוץ ובסמוך לו. עד מהרה נגלה לפנינו הנחל במלוא הדרו ובהמשכו הקניון.

טובלים בקניון
ירידה תלולה תוביל אותנו אל תוך ערוץ הנחל. הליכה מערבה בת כמה מאות מטרים ואנו מזנקים בזהירות אל תוך הקניון. ההליכה בין קירותיו הזקופים של הקניון העצום היתה מדהימה.

מזג האויר הצחיח ליוה אותנו לאורך הקניון אך לא נסתיר את העובדה שגם קצת התחשב בנו: הוא שם בדרכנו מכשולי מים מרעננים - מספר גבים שמימיהם מצחינים למדי ואותם היינו צריכים לחצות (בחלקם גם נאלצנו לטבול את כל גופנו). לאחר כמה מאות מטרים רטובים ורצופים בגבים הגענו לקטע בו הקניון נפתח לרגע ובו עץ צאלון.

כמעט הסוף, אבל לא
אם חשבתם שזה סוף הסיפור - טעיתם.
הקניון שוב היתל בנו, שכן מייד צללנו שוב להמשכו, מה שכרוך בעוד כמה מאות מטרים של טיפוסים, החלקות על התחת וצליחת גבים. לאחר זמן קצר יחסית, מגיעים לפתחו של הקניון וממשיכים במורד ערוץ הנחל.
טיפוס קצר בשביל על גדתו השמאלית של הנחל יביא אותנו לאתר ובו שרידי חניון שיירות מימים עברו.
מכאן התפתלנו הלאה עם מורד ערוצו של הנחל עד שהגענו לדרך עפר שהובילה אותנו שמאלה (צפונה) בחזרה אל מישור עמיעז.

נשמנו מעט לרווחה עד שגילינו את ה"פוש" האחרון: עליה, אמנם קצרה ועוברת בדרך עפר רחבה, אך לאחר המשוכות שעברנו היום היא נראתה תלולה מאד. אין מה לעשות, התעשתנו, עלינו וחברנו לרכבנו שחנה בדיוק באותו מקום...רק השעה היתה קצת שונה.