מגדל יוסטיניאנוס

תאי הנזירים

כניסה למרסבא

כנסייה במנזר

מנזר מרסבא

אמת מים בהורקניה

בניגוד להרגלנו הצלחנו הפעם לארגן ג'יפ וביום שרבי וחם יצאנו למדבר יהודה. ירדנו לשטח מאזור התעשיה של מעלה אדומים ומשם נסענו דרומה עפ"י הסימון האדום. לאחר נסיעה גדושה בעליות וירידות וסמוך למאהלי הבדואים התפצלה הדרך ופנינו בה שמאלה על-פי הסימון הכחול.

התיש החוטא והביוב המחייה
מעלה תלול הוביל אל פסגתו של ג'בל מונטאר, הידוע גם כהר העזאזל. הסיבה לשם זה נובעת מכך שבתקופות קדומות התקיים כאן פולחן יהודי דתי שבו "העביר" הכהן הגדול את כל חטאי העם לגופו של תיש; בשלב האחרון והמרתק של הטכס, היו המאמינים מדרדרים את התיש עלוב-הנפש במדרון ההר עד שהתפרק לגורמים וכך טוהרו למעשה חטאי העם. במקום נראים גם שרידים מהתקופה הביזנטית ושרידי בסיס צבאי נטוש. מהפסגה תצפית נהדרת לכל הכיוונים החל מירושלים וכלה בעבר הירדן.

חזרנו לדרך העפר הראשית (סימון אדום) והמשכנו בה דרומה. לאחר זמן-מה הבחנו במטעים דלילים, ועד מהרה התבררה לנו הסיבה: לאפיק נחל קדרון מוזרמים כמויות גדולות של מי שפכים המנוצלים היטב כהשקייה למטעים המקומיים, ומסתבר, שאפילו מי ביוב מסוגלים להחיות צמחיה ירוקה במדבר הצחיח.
צלחנו את ערוץ נחל קדרון שהפך לקניון מרשים מאד ונסענו לאורך שפת המצוק המערבית של הקניון. משני צידי המצוק ניתן להבחין בעשרות מערות / תאי התבודדות נטושים של נזירים, בחלקם טבעיים ובחלקם בנויים. לאחר נסיעה קצרה דרומה החנינו את הג'יפ בסמוך לשער הכניסה של מנזר מרסבא.

ביקור במנזר מרסבא
המנזר, שהינו מהמרשימים במנזרי מדבר יהודה, מוקף בחומה מאסיבית עוד מהתקופות בהן נאלצו הנזירים להתגונן מפני נוודי המדבר. מעל המנזר מתנשא מגדל יוסטיניאנוס (על אף שנבנה הרבה אחרי תקופתו של קיסר זה) ועל ההר שדרומית למנזר נמצא מגדל הנשים. הביקור במנזר לנשים אסור (היום כבעבר), ועולי רגל שהגיעו למנזר בעבר נהגו לשכן את נשותיהם במגדל הנשים.
בתוך המנזר ניתן לראות את קברו של הנזיר הקדוש סבאס, הנחשב למייסד תנועת הנזירות במדבר יהודה. כאשר פינו הצלבנים את א"י במאה ה- 12, הם לקחו עמם את עצמותיו של סבאס לביזנטיון (איסטנבול) ולאחר מכן לונציה. ב- 1965 הושג הסכם בין הכנסיה וממשלת ירדן ועל-פיו הוחזרו עצמות הקדוש סבאס לקברו שבמנזר.

במהלך סיורנו ליווה אותנו האב לזרוס וביקרנו בכנסיית "מריה תיאוטוקוס" (אמו של האל), ראינו עץ שהינו כביכול חוטר מהעץ המקורי ששתל סבאס והשקפנו מהמרפסת על הקניון היפה של נחל קדרון המצחין.

בתום הביקור במנזר נסענו שוב לאורך המצוק עד למפגש עם נחל קדרון, חצינו אותו ונסענו על צידו הנגדי של המצוק עד לעמדת תצפית הנמצאת ממש מול מנזר מרסבא, בעברו השני של הקניון.
המנזר נוסד בתקופה הביזנטית, אולם נחרב מאז מספר פעמים. מראהו הנוכחי עוצב בשנים 1937-1940 בסיוע הכנסיה הרוסית והתצפית מכאן מרשימה במיוחד.

מצודת הורקניה
ממשיכים מזרחה לכיוון בקעת הורקניה, כמעט עד לכביש האספלט ואז מוצאים את דרך העפר (מלווה בסימון ירוק) המובילה להורקניה. הדרך מגיעה עד למרגלות האתר ובכדי להגיע למצודה עצמה יש נצטרך לטפס כמה מאות מטרים ברגל.

תחילתה של המצודה בימי החשמונאים וככל הנראה, היא נקראת על שמו של המלך יוחנן הורקנוס. המקום שימש כמצודה גם בימי הורדוס וכבר בעליה לאתר אפשר לראות מצד שמאל מערכת שלמה של בריכות ואמות מים שהובילו מים לאתר.

רוב השרידים על הפסגה הינם מהתקופה הביזנטית עת נקרא המקום "קסטליון". ניתן להבחין בשרידי כנסיות, מגדלים ובורות מים ששימשו בחלקם כקפלות תפילה לנזירים.
נזירים נוצריים ישבו במקום עד לימי המרד הערבי הגדול (1936 - 1939), עד שבדואים מקומיים התנפלו עליהם וסילקו אותם מהמקום.

כאן למעשה הסתיים סיורנו; המשכנו בנסיעה בעקבות הסימון הירוק עד לכביש האספלט, בו פנינו שמאלה עד שהתחברנו לכביש ירושלים-ים המלח.