מנזר מרטיריוס

השומרוני הטוב

נבי מוסא

ציור קיר במרפסת

מערות קומראן

עין פשחה

היום נבקר במספר אתרים באזור מדבר יהודה.

נרד מירושלים בכביש הראשי לכיוון ים המלח (כביש מס' 1) ונפנה בהסתעפות למעלה אדומים, בדרכנו אל התחנה הראשונה בטיולנו - מנזר מרטיריוס.

מנזר מרטיריוס
בליבו של הישוב מעלה אדומים, מוקף בשיכונים חדשים, נמצאים חורבותיו של מנזר ביזנטי גדול מהמאה ה- 5. המנזר נוסד כאמור ע"י מרטיריוס שהיה נזיר במדבר יהודה במאה ה- 5 ואחד מממשיכי דרכו של סבאס (על שמו נקרא מנזר מרסבא), הנחשב למייסד תנועת הנזירות הביזנטית במדבר יהודה.
בזמן בנית הישוב מעלה אדומים נהרסו חלק מהמבנים ההקפיים של המנזר, אולם חלקיו המרכזיים השתמרו בצורה טובה. ניתן להתרשם מחדר הקבורה של אבות המנזר והפסיפס שבו וכן מהרפרקטוריום (חדר האוכל של הנזירים) בו השתמרה אחת מרצפות הפסיפס הגדולות בארץ וכן כתובת ביוונית.
המנזר, כמו רוב מנזרי הארץ, נחרב בפלישה הפרסית בשנת 614 לספירה ונזיריו נהרגו.
במאה ה- 8, בתקופה המוסלמית, נבנה על חלק משטח המנזר גן תבלינים ששוחזר בחלקו. במרכז האתר ניצבת בריכה קטנה בה מתרכזים המים וממנה הם עושים דרכם לתעלות משנה המובילות את המים אל הערוגות הסובבות אותן. שיטה דומה לזו מוכרת גם מארמון אלהמברה שבספרד ושומר האתר שמח להדגים לנו כיצד מתבצעת ההשקיה.
דברים נוספים שניתן לראות באתר הם בור המים העמוק והמרשים (שהכניסה אליו היתה אסורה), מנהרה ששמשה למילוט נזירים אל מחוץ לתחומי המנזר וכנסיה שהיתה מרשימה בזמנו, אולם כיום שרדו ממנה רק כמה שרידי פסיפס. לדברי שומר האתר, חלקים נוספים מפסיפס זה הועברו בעבר והם נמצאים כיום בארמון הישאם שביריחו.

השומרוני הטוב
המשכנו בכביש היורד לים המלח וכחצי ק"מ אחרי הפניה לכביש אלון נבחין מצד ימין במבנה דמוי חאן שעל-פי המסורת הוא "אכסניית השומרוני הטוב". על-פי סיפורי ישו, טיפל ועזר השומרוני שנקלע למקום לעובר אורח ששודדים התקיפוהו. המבנה הנוכחי הינו ככל הנראה מהתקופה העותמנית (שימו לב לשער ולסמל בקירו הדרומי של המבנה). כיום יש במקום חנות מזכרות לצליינים.
בתוך החאן עצמו ניתן לראות באר ומתקנים נוספים שלא השתנו במשך מאות שנים. על הגבעה מול האתר, מצידו הצפוני של הכביש ניתן לראות שרידי מצודה, ככל הנראה מהתקופה הצלבנית.

נבי מוסא
נמשיך לגלוש בכביש לכיוון ים המלח ומספר קילומטרים לפני צומת אלמוג נבחין בשלט כתום המפנה אותנו ימינה לבקעת הורקניה ונבי-מוסא. לאחר דקות נסיעה ספורות בכביש הצדדי נראה משמאלנו את נבי-מוסא - חאן גדול ומבוצר המזוהה בזכות הכיפות הלבנות המתנשאות עליו. על-פי המסורת המוסלמית, כאן קבור של משה הנביא. זו גם הסיבה שבמקום הוקם מסגד ועל הגבעות סביבו פזורים מאות קברים מוסלמים. ניתן להיכנס למבנה בלבוש צנוע ולבקר בחדרים הנטושים הצמודים לקירותיו החיצוניים.
עד למלחמת העצמאות יצאה מדי פעם מירושלים לכאן שיירה של עולי רגל וחוגגים, אולם אחר-כך פסק מנהג זה. במסגד ראינו את הקבר המיוחס למשה ואחר-כך עלינו לצריח המסגד, ממנו נשקפים לכל עבר נופי המדבר היחודיים.

המרפסת
מנבי מוסא חזרנו אל הכביש הראשי והמשכנו בו מזרחה לכיוון ים המלח. חלפנו על-פני צומת אלמוג והמשכנו בכביש הראשי עד שהגענו לצומת T. בצומת פנינו שמאלה ולאחר כ-50 מטרים עצרנו בשולי הדרך. מספר פסיעות ואנו במרכזו של מבנה נטוש שבו מעין מרפסת הקפית גדולה הצופה אל צפון ים המלח. על הקיר המקיף את המרפסת מצוירת מפה פנורמית יפהפיה. המפה שצוירה ע"י גרשון כוכבי בשנת 1973 מתבססת על מפה צלבנית מימי הביניים המופיעים בה ישובים, אגמים ונחלים כפי שהיו בתקופה הצלבנית.

קומראן ומגילות ים המלח
מכאן המשכנו דרומה לאורכו של ים המלח ולאחר מספר 6 ק"מ פנינו על-פי השילוט ימינה לאתר קומראן.
במקום שכנה בימי בית שני כת שמנהגיה כללו חוקי הטהרות וסיגוף נוקשים. חברי הכת, הידועים גם כ"איסיים", הקימו במקום מתחם מעניין מאד. דגש מיוחד ניתן באתר למערכת בורות המים, הבריכות והתעלות וזאת בשל מיקומו המדברי והשימוש במים לצורכי הטהרות וטבילה.
האתר התפרסם בעולם כולו בשל העובדה שתושבי האתר עסקו בכתיבת מגילות ועד היום ניתן לראות את החדרים ששימשו את הסופרים (סקריפטוריום).
בשנת 1947 גילה רועה בדואי מגילות עתיקות בכדי חרס שהוטמנו באחת המערות שבסמוך לאתר. בשנים שלאחר מכן התגלו עוד מגילות רבות. המגילות הידועות בכל העולם כ"מגילות ים המלח" או "המגילות הגנוזות" מכילות בחלקן העתקים עתיקים ביותר של חלק מספרי התנ"ך המוכרים לנו רוב המגילות מוצגות כיום בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל, ירושלים.
בסמוך לאתר, בהמשך השלוחה נמצא בית קברות קדום ובו קברים החל מהתקופה הכלקוליתית וכלה בתקופת האיסיים.
בשנת 68 לספירה, בימי המרד הגדול, כבשו הרומאים את המקום וחיסלו את הישוב.
מצפון לאתר ניתן לראות את האמה שהובילה מים מבריכות באזור המצוק, בהן נאגרו מי שטפונות, לישוב.

המצודה הרומאית ועין-פשחה
עם תום הסיור באתר המשכנו דרומה לאורך ים המלח כ- 7 ק"מ ומצד שמאל (ליד אבן ק"מ 271), על לשון יבשה הבולטת אל תוך ים המלח ניתן להבחין בשרידיו של מבנה עתיק.
מבנה זה הינו מצודה שראשיתה בתקופת הברזל והיתה מאויישת עד התקופה הרומאית. ניתן להתרשם מהחומות שהשתמרו בחלקן ומבורות המים של המצודה שהם עמוקים במיוחד. בתקופות שמפלס ים המלח היה גבוה יותר והגיע עד לצוקים הנראים מצפון לאתר, השתמש חיל המצב שישב במצודה בסירות על-מנת לסייע לעוברי אורח שנעו לאורך ים המלח לעקוף את הצוקים.

חזרנו על עקבותינו צפונה ובעוד 4 ק"מ הגענו אל האתר שחתם את טיולנו הנוכחי - עינות צוקים (עין-פשחה).
הכניסה לאתר בתשלום, אך השומר הציע לנו באדיבותו לסייר מעט באתר ורק אחר-כך להחליט אם זהו אכן מקום הנופש בו התכוונו לשהות.
במקום מצוי ריכוז גדול של מעיינות מים מתוקים שבזכותם משגשגת צמחיית מים. בנוסף קיימות כאן בריכות רחצה והמים מכל השטח זורמים לים המלח. בשל קרבת האתר ליריחו הוא משמש כמקום מועדף לבילוי לתושבי הרשות הפלשתינאית.

לאחר הסיור הקצר באתר אפשר לסכם כך: מקום בהחלט מעניין. יאללה - בחזרה הביתה...